חלק ראשון
מדמוחארטה לדמוקרטיה
- 1מתחילים כאןדמוחארטה - חוליי השיטה הקיימת
- 2מה צריך להשתנות
- הפרק הבא בכתיבה
במנזר שתקניות אחד היה נהוג שפעם בארבע שנים אוספת אם המנזר את הנזירות לאולם התפילה וכל אחת מהנזירות יכולה לומר שתי מלים ולא יותר. הגיע היום והנזירות נאספו ואם המנזר סוקרת אותן לראות מי תבקש את רשות הדיבור. שקט השתרר ואף אחת לא הצביעה. בסוף כאשר כבר עמדו להתפזר הצביעה נזירה אחת וביקשה את רשות הדיבור. אם המנזר הנהנה בראשה והנזירה אמרה "הלחם יבש". עברו ארבע שנים נוספות ושוב התאספו הנזירות באולם התפילה ושוב שקט ואף נזירה לא מצביעה עד שברגע האחרון מצביעה אותה נזירה שהצביעה בפעם הקודמת ואומרת "המזרון קשה". ארבע שנים לאחר מכן שוב אותו סיפור וברגע האחרון אותה נזירה מצביעה ואומרת "אני עוזבת".
אם המנזר לא מתרגשת יותר מדי ואומרת
"זאת – שתעזוב, נמאס לי ממנה, כל הזמן מתלוננת".
”דברים גדולים קורים כשאנשים קטנים שמים אל ליבם שמשהו לא בסדר“
(טולסטוי)
”האור לא נלחם בחושך, הוא פשוט מאיר“
(פנס רחוב אלמוני)
”הדמוקרטיה שלנו היא דבר נורא אבל היא הטובה ביותר מכל הדרכים שנוסו עד עכשיו“
(צ'רצ'יל).
בשנים האחרונות מצאתי את עצמי עומד לא פעם בהפגנות, מוקף בהרבה אנשים או צופה בהפגנות עם אלפי משתתפים, עשרות אלפים. אנשים חושבים, אכפתיים, מודאגים. הם אמרו את דברם באופן ברור למדי בנושאים קריטיים – ועדיין לא היה להם שום כלי ממשי להשפיע.
בשלב מסוים הבנתי שהבעיה איננה רק בממשלה זו או אחרת. הבעיה עמוקה יותר. מבנית.
השיטה עצמה בנויה כך שכמו לנזירות האלה, לציבור מותר להשמיע קול המחייב את השלטון רק פעם בארבע שנים. וגם אז אסור לו לומר אפילו שתי מילים, מקסימום שלוש אותיות ואחר כך כל מה שיגיד חסר כוח מחייב. דמוקרטיה היא "שלטון העם" או אצלנו "שלטון הציבור" (כי יש בתוכנו יותר מעם אחד) זו לא דמוקרטיה, זו דמוחארטה.
מתוך חוסר האונים עלתה בי שאלה, אולי לא אשלים עם חוסר האונים. נניח שהיו נותנים לי את המנדט לשרטט קוים מנחים למודל דמוקרטי חדש איך הוא היה נראה. כנראה שהייתי קצת תמים כי זה לקח לי שנה די אינטנסיבית כי מדינה זה דבר סופר מורכב והציבור בישראל כל כך מפולג והצרכים כל כך מרובים עכשיו ובכלל...
בפרק הבא אמנה אחד לאחד את חולייה של השיטה הדמוקרטית הקיימת ואעלה את המודל צעד צעד ואשמח לשאלות וביקורת. מדובר בסדרה ארוכה של פרקים שכוללת לא רק את תיאור המודל לפרטים אלא גם את שיטת ההטמעה שלו בשלטון שלא רואה את עצמו כמשרת אלא כבעל הבית ולא היה רוצה להתאדות. זו סדרה ארוכה ואני מחפש את העוקבים הנאמנים שרוצים לעזור לי הגפרור להצית מדורה. שרוצים לראות שינוי אמיתי ועמוק והעיקר – רוצים להיות שותפים יוצרים לשינוי הזה.
דבר קטן נוסף. בהגדרות חוקי הדמוקרטיה מדובר על רשויות שאמורות להיות בלתי תלויות "הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת והרשות השופטת. הגופים האלה נקראים אצלנו "ישויות" ולא :רשויות". הסיבה היא שכבר יש לנו הרבה גופים ביצועיים שמכונים "רשות" כמו רשות המסים ורשות הנמלים ורשות שדות התעופה וורשות הטבע והגנים ועוד כמה, לא מעט. כדי למנוע בלבול בין גופי הביצוע האלה שכפופים לישות המבצעת קראנו למרכיבי הדמוקרטיה ישויות.
יש לנו עוד שותף ברוב הפרקים, ליפא העגלון שיודע לסכם במשפטים קצרים את מה שאני כותב בצורה ארוכה ומשעממת לפעמים והוא קורא לי אדון יוסף – אז תתרגלו. עבורו פתחנו את המדור "פסוקו של ליפא".
אחרי שנה של מחשבה, כתיבה, התלבטויות, כתיבות ומחיקות השתכנעתי לגמרי שיש בידי משהו טוב.
החלטתי לצאת לאויר באתר פתוח שמרשה לקוראיו להגיב ולהיות שותפים לשינוי. שינוי קיצוני בשיטת הממשל שאינו מהפכה ולא מתבצע בכוח הזרוע אלא בשכנוע ובהקשבה לציבור. האתר פתוח לכולם ואני רק מבקש לשמור על תרבות כתיבה ועל כבוד האחר. קראתי למקום הזה "כיכר הדמוקרטיה" כי הוא הכיכר – בדומה לכיכר העיר שבה כל אחד יכול להשמיע את דברו. אני אציג את המודל הדמוקרטי החדש בשלבים פרק אחר פרק עם סדר מוקפד של מוקדם ומאוחר. ההודעה על כל פרק חדש וקישור אליו יופיע כאן בכיכר עם הצבתו באתר.
בגדול – הפזל המורכב הזה יתחלק לשלושה חלקים.
החלק הראשון – מדמוחארטה לדמוקרטיה יתאר את המבנה הדמוקרטי החדש צעד אחרי צעד. החלק השני – ההטמעה יתאר את השלבים שבהם ניתן לציבור להשמיע את קולו באופן ברור וצלול שידחף את השלטון הקיים לעשות שינויים ושיפורים שיביאו אותנו בסופו של דבר למבנה הסופי או למשהו קרוב אליו אינשאללה.
החלק השלישי – מחזון למעשה יתאר את צעדי המימוש של המבנה הדמוקרטי החדש אחד לאחד.