1יכולתו של הציבור להשפיע על מהלכי השלטון מוגבלת עד לא קיימת
- הציבור משתתף בתהליך הבחירה אחת לארבע שנים בלבד.
- במהלך ארבע שנים עשויים להתרחש שינויים משמעותיים בדעת הקהל ללא אפשרות השפעה ישירה.
- הציבור נדרש לבחור מפלגה ולא להביע עמדה בנושאים ספציפיים.
- קולו של הציבור נשמע באמצעות הפגנות, עצומות ותקשורת אך אין מנגנון המחייב את השלטון להתייחס אליו.
- אין מנגנון רציף וממוסד להקשבה לציבור.
2המוסד הקרוי "מפלגה" יותר מזיק מאשר עוזר – עיקרי הבעיה
- האזרח בוחר מפלגה ולא רעיונות או אנשים בנפרד.
- המפלגה כופה על הבוחר חבילת עמדות שלמה.
- המפלגות קובעות את רשימות המועמדים.
- נאמנות למפלגה גוברת לעיתים על נאמנות לציבור.
- מפלגות רבות אינן מציגות מצע מפורט ומחייב.
- גם כאשר מוצג מצע אין מנגנון המחייב עמידה בו.
- אחוז החסימה פוסל קולות כשרים של אזרחים רבים.
- חברי כנסת יכולים לעבור בין מפלגות מבלי לקבל מחדש את אישור הציבור.
- חלק ניכר מפעילות המפלגות מוקדש להישרדות פוליטית ולמאבקי כוח.
3מוסדות הקואליציה והאופוזיציה מעוותים את תהליך קבלת ההחלטות
- המשמעת הקואליציונית שוללת מחברי הכנסת את חופש ההחלטה.
- חלק גדול מן הציבור מודר ממוקדי קבלת ההחלטות.
- כמעט מחצית מבית המחוקקים מנוטרלת בפועל.
- הצעות חוק של האופוזיציה נדחות לעיתים באופן אוטומטי.
- מפלגות לשון מאזניים מחזיקות בכוח בלתי פרופורציוני.
- אינטרסים קואליציוניים גוברים לעיתים על טובת הציבור.
- מחלוקות לאומיות מוכרעות במשא ומתן קואליציוני.
- הישרדות הקואליציה הופכת לעיתים למטרה בפני עצמה.
4הכנסת מיותרת – עיקרי הבעיה
- מרבית החקיקה אינה יוזמה של הכנסת.
הכנסת מוגדרת כרשות המחוקקת, אך בפועל מרבית החקיקה מקודמת על ידי הממשלה. כ־80% מהצעות החוק המתקבלות הן הצעות חוק ממשלתיות. - אישור החקיקה הוא במקרים רבים אוטומטי.
המשמעת הקואליציונית מחייבת בדרך כלל את חברי הקואליציה לתמוך בהצעות החוק של הממשלה. כתוצאה מכך, גורלן של הצעות חוק רבות ידוע מראש עוד לפני תחילת הדיון. - הצעות חוק של האופוזיציה נדחות לעיתים באופן אוטומטי.
במקרים רבים עצם השתייכותה של הצעת חוק לאופוזיציה מקטין משמעותית את סיכוייה להתקבל, ללא קשר לאיכותה או לתועלת הציבורית שבה. - הכנסת אינה ממלאת את תפקידה כגוף מבקר.
לצד החקיקה, הכנסת אמורה לפקח על עבודת הממשלה ועל גופי השלטון. בפועל, יכולתה לבצע ביקורת אפקטיבית מוגבלת. - ועדות הכנסת נשלטות על ידי הקואליציה.
הפיקוח על הממשלה מתבצע באמצעות ועדות הכנסת, אך הרוב הקואליציוני בוועדות מקשה על קיום ביקורת עצמאית ובלתי תלויה. - הממשלה מבקרת למעשה את עצמה.
מאחר שהקואליציה שולטת הן בממשלה והן ברוב ועדות הכנסת, הביקורת על עבודת הממשלה מתבצעת במקרים רבים על ידי גורמים התומכים בה. - לחברי הקואליציה אין חופש הצבעה מלא גם בוועדות הכנסת.
המשמעת הקואליציונית פועלת לא רק במליאת הכנסת אלא גם בוועדותיה, ולכן חלק גדול מההחלטות נקבע מראש בהתאם לעמדת הקואליציה. - הכנסת אינה מנהלת את תקציב המדינה באופן מקצועי ועצמאי.
תקציב המדינה הוא אחד הכלים החשובים ביותר לקביעת סדרי העדיפויות הלאומיים, אך הדיון בו מושפע במידה רבה משיקולים פוליטיים וקואליציוניים. - חוק ההסדרים פוגע ביכולת לקיים דיון מעמיק ומקצועי.
שינויים רבים ומגוונים מרוכזים במסגרת הליך חקיקה אחד, דבר המקשה על בחינה יסודית של כל סעיף וסעיף. - חלוקת התקציב מושפעת לעיתים ממאזן הכוחות הפוליטי.
כספים ציבוריים עשויים להיות מופנים בהתאם להסכמים קואליציוניים, לחצים פוליטיים או צורכי הישרדות של הממשלה. - הכנסת צורכת משאבים ציבוריים רבים שאינם עומדים ביחס לתועלת שהיא מספקת.
הפעלת הכנסת כרוכה בעלויות משמעותיות. כאשר מוסד אינו ממלא באופן מספק את תפקידיו המרכזיים, גם עלות קיומו הופכת לחלק מן הבעיה.
5הממשלה עיקרי הבעיה
- שרים מתמנים על בסיס פוליטי ולא מקצועי.
שר עשוי לקבל אחריות על תחום מורכב ועתיר ידע גם כאשר אין לו השכלה, הכשרה או ניסיון משמעותי בתחום שעליו הוא מופקד. - אין דרישות סף מקצועיות לתפקיד שר.
בשונה ממקצועות רבים אחרים, אין חובה להוכיח ידע מקצועי, ניסיון ניהולי או הכשרה מתאימה כתנאי לקבלת אחריות על משרד ממשלתי. - שיקולים פוליטיים משפיעים על קבלת החלטות מקצועיות.
החלטות ממשלתיות רבות מושפעות משיקולים קואליציוניים, מפלגתיים ואלקטורליים ולא רק משיקולים מקצועיים וענייניים. - שרים נדרשים לעסוק בפוליטיקה במקום בניהול.
חלק ניכר מזמנם מוקדש לפעילות פוליטית, תקשורתית ומפלגתית במקום לניהול מקצועי של תחום אחריותם. - חילופי ממשלות גורמים לחוסר יציבות ניהולית.
עם כל החלפת ממשלה משתנים לעיתים סדרי העדיפויות, תוכניות העבודה וההנהגה של משרדי הממשלה, גם כאשר לא חל שינוי בצרכים המקצועיים. - אין רציפות מספקת בניהול המדינה.
תוכניות ארוכות טווח עלולות להשתנות או להתבטל בעקבות שינויים פוליטיים, חילופי שרים או חילופי ממשלות. - הממשלה אינה מייצגת את כלל הציבור.
הממשלה מורכבת מנציגי הקואליציה בלבד ולכן חלקים גדולים מן הציבור אינם שותפים בפועל לניהול המדינה. - אינטרסים מפלגתיים ומגזריים עלולים לגבור על טובת הציבור הרחב.
שרים עשויים לראות עצמם כנציגי מפלגותיהם או קהלי הבוחרים שלהם לפני שהם רואים עצמם כמשרתי כלל הציבור. - כוח רב מדי מרוכז בידי ראש הממשלה.
ראש הממשלה משפיע על הרכב הממשלה, חלוקת התפקידים, סדרי העדיפויות הלאומיים ועל חלק ניכר מן המינויים הבכירים במדינה. - המדינה תלויה יתר על המידה באדם אחד.
מדינה שלמה אינה יכולה להיות תלויה ביושרו, באופיו, ביכולותיו ובשיקול דעתו של אדם יחיד, מוכשר ככל שיהיה. הסיכון גדול מדי!! - קיים סיכון מובנה להתפתחות שלטון אישי.
כאשר כוח רב מדי מרוכז בידי אדם אחד ומנגנוני הבקרה וההדחה מוגבלים, קיים סיכון שהמערכת תשרת את צורכי ההנהגה במקום את צורכי הציבור. - קשה להחליף ראש ממשלה שאיבד את אמון הציבור.
המנגנונים הקיימים להחלפת הנהגה בכירה איטיים, מורכבים ותלויים במערכת הפוליטית עצמה. - הממשלה כפופה לאילוצים קואליציוניים.
גם כאשר הממשלה מזהה צורך ציבורי ברור, היא עשויה להיות מוגבלת על ידי הסכמים קואליציוניים ואיומים בפירוק הקואליציה. - אין הפרדה ברורה בין ניהול המדינה לבין הישרדות פוליטית.
הממשלה אמורה לנהל את המדינה, אך בפועל היא עוסקת גם בניהול הקואליציה, במאבקים פוליטיים ובהבטחת המשך קיומה.
6למדינה אין חוקה מלאה ומוסכמת
- חוקים בעלי אופי חוקתי אינם נהנים תמיד מהגנה מספקת מפני שינויים תכופים הנובעים משיקולים פוליטיים.
- מחלוקות חוקתיות מוכרעות ללא כללי משחק מוסכמים
- מבנה השלטון מבוסס על אוסף של חוקי יסוד וחוקים רגילים, תקדימים ונוהלים במקום על חוקה מבוססת.
- אין הגדרה ברורה על יחסי הגומלין בין גופי השלטון.
- זכויות יסוד אינן מוגנות בחוקה מלאה.
סיכום
לאחר בחינה של מוסדות היסוד של השיטה הדמוקרטית הקיימת, עולה תמונה מדאיגה. יכולתו של הציבור להשפיע על מהלכי השלטון מוגבלת מאוד, המפלגות אינן ממלאות עוד את ייעודן המקורי, מוסדות הקואליציה והאופוזיציה מעוותים את תהליך קבלת ההחלטות, הכנסת אינה ממלאת באופן מספק את תפקידי החקיקה והביקורת, והממשלה סובלת מפגמים מבניים חמורים ובראשם ריכוז כוח רב מדי בידי מספר קטן של אנשים.
אם הכנסת אינה מחוקקת באמת ואינה מבקרת באמת, קשה להצדיק את המשך קיומה במתכונתה הנוכחית. אם אין הצדקה לקיומה של הכנסת, מתייתר גם הצורך במפלגות שתכליתן העיקרית היא איוש הכנסת והקמת קואליציות. בהיעדר כנסת ומפלגות מתייתרת גם שיטת הבחירות הקיימת, שנועדה בעיקר לבחור מפלגות ונציגים לבית המחוקקים.
באותה מידה מתייתרת גם הממשלה במתכונתה הנוכחית. מוסד המבוסס על שרים המתמנים משיקולים פוליטיים, על קואליציות, על הסכמים מפלגתיים ועל ריכוז כוח בידי ראש ממשלה אינו הכרחי לניהול המדינה. ניתן להחליפו במערכת מקצועית, יציבה ומבוקרת יותר.
המסקנה המתבקשת היא שאין די בתיקון נקודתי של המערכת הקיימת. נדרש מבנה שלטוני חדש, המבוסס על עקרונות שונים מן היסוד
בפרקים הבאים יוצג מודל חלופי. "הדמוקרטיה החדשה" – מודל זה מחליף את הכנסת, הממשלה, המפלגות ושיטת הבחירות הקיימת במוסדות חדשים שנבנו מראש כדי להתמודד עם החסרונות שתוארו בפרק זה. מטרתו ליצור מערכת יעילה יותר, צודקת יותר, קשובה יותר לציבור, מבוקרת יותר, יציבה יותר, שקופה יותר, וגם חסכונית יותר במשאבי הציבור.
ישויות הדמוקרטיה החדשה
הדמוקרטיה החדשה מבוססת על ארבע ישויות מרכזיות. שתיים מהן — הישות המבצעת והישות השופטת — נשענות במידה רבה על מוסדות הקיימים גם כיום, אם כי במבנה שונה ובסמכויות שונות. שתי הישויות האחרות — הישות הציבורית והישות המבקרת — הן ישויות חדשות לחלוטין, שנועדו לתת מענה לחלק מן החסרונות המרכזיים של הדמוחארטה הקיימת.
1הישות המבצעת
הישות המבצעת מנהלת באופן שוטף את ענייני המדינה ואחראית על כלל הביצועים הנדרשים בניהול מבנה מורכב וגדול כמו מדינה. תפקידה להוציא לפועל את המדיניות הציבורית, לספק שירותים לאזרחים ולהבטיח את תפקודם התקין של כלל מנגנוני המדינה.
2הישות הציבורית
הישות הציבורית היא ישות חדשה שלא הייתה קיימת בדמוקרטיה המסורתית. תפקידה לייצג את הציבור באופן רציף ולהבטיח שקולו של הציבור יישמע ויקבל ביטוי במערכת השלטונית. לצורך כך היא תסתמך על תשתיות דיגיטליות מתקדמות שיאפשרו קשר רציף, רחב ויעיל בין הציבור לבין מוסדות השלטון.
3הישות השופטת
הישות השופטת אחראית על פירוש החוק, יישוב סכסוכים והבטחת זכויות האדם והאזרח
הישות השופטת תישאר בעיקרה במבנה הקיים, למעט שינויים נדרשים ובהם שינוי בהרכב הוועדה למינוי ולקידום שופטים. תחת הישות השופטת יפעלו כלל בתי המשפט ובתי הדין, לרבות בתי המשפט לענייני משפחה, בתי הדין לעבודה, בתי הדין הרבניים ובתי דין נוספים המוכרים על פי חוק.
4הישות המבקרת
הישות המבקרת היא ישות חדשה שלא הייתה קיימת בדמוקרטיה המסורתית. היא אחראית על ביקורת התפקוד של הישות המבצעת, הישות הציבורית והישות השופטת, ועל שמירת טוהר המידות בשירות הציבורי.
תפקידה למנוע שחיתות, ניגודי עניינים וקשרי הון־שלטון, לוודא כי משרתי הציבור פועלים לטובת הציבור, ולבקר את כלל הגופים הציבוריים במדינה.
הפרקים הבאים יציגו כל אחת מן הישויות בפירוט, לרבות מבנה, סמכויות, מנגנוני פעולה ויחסי הגומלין ביניהן
תגובות