בניית תקציב המדינה במודל החדש
בניית תקציב המדינה במודל החדש היא תהליך תלת־רשותי משותף, הנשען על מקצוענות, שקיפות ושיקוף שיטתי של צורכי הציבור. התקציב אינו תוצר של החלטה חד־צדדית ואינו נשען על נוסחה טכנית בלבד, אלא על שילוב בין ישימות ביצועית, אמינות ביקורתית וחשיבות ציבורית, לצד מחויבות לרף הקיום שנקבע על ידי הרשות למלחמה בעוני.
התהליך מתחיל ברשות המבצעת, המובילה את התכנון בכל תחום. הרשות מציגה את הפרויקטים המתמשכים המחייבים המשך תקצוב, את הפרויקטים החדשים המוצעים לביצוע, את אומדני העלות המבוססים על מגעים עם ספקים, את לוחות הזמנים הצפויים ואת פריסת התקציב בפרויקטים רב־שנתיים. בנוסף, מוצגים רכיבי התקציב השוטפים, ובראשם שכר העובדים, המבוססים על הסכמים קיימים, צורכי כוח אדם והתפתחויות צפויות.
הרשות המבקרת מלווה את התהליך ובוחנת את סבירות ההערכות, את טיב ההתקשרויות עם ספקים, את אמינות לוחות הזמנים, את רמת הסיכון ואת שלמות התכנון. במקרים של פערים או חוסר סבירות, היא רשאית לדרוש תיקון ואף לעדכן את ההערכות.
הרשות הציבורית משקפת את סדרי העדיפויות של הציבור. באמצעות משאלים וכלים נוספים היא מדרגת את חשיבות הפרויקטים והתחומים, ומביאה לידי ביטוי את צורכי הציבור המשתנים.
בתהליך משתלבת גם הרשות למלחמה בעוני, שתפקידה להבטיח כי רף הקיום הלאומי מתורגם בפועל להקצאות תקציביות מחייבות. הרשות מציגה את הפערים בין המצב בפועל לבין רף הקיום, ומוודאת כי צרכי קיום בסיסיים מקבלים מענה במסגרת התקציב.
בנוסף, משולבים בתהליך גופי הניווט האופקי, המגדירים את האופק הרב־שנתי והיעדים האסטרטגיים בכל תחום, ומבטיחים כי התקציב השנתי מהווה שלב עקבי בהתקדמות לעבר יעדים אלו. גופים אלה מזהים חיבורים בין תחומים, מונעים כפילויות ומקדמים מהלכים בעלי השפעה רחבה.
בסיום שלב התכנון מתבצעת אינטגרציה של כלל התחומים לכדי תקציב מדינה אחד, תוך שמירה על מסגרת תקציבית כוללת ואיזון מאקרו־כלכלי. חלוקת התקציב בין התחומים נקבעת מתוך שקלול של צרכים בפועל, מחויבויות קיימות, עדיפויות ציבוריות ויכולת ביצוע, ואינה נשענת על חלוקה היסטורית בלבד. (כאן בדיוק נכנס המקצוע שלי ט ט ט טם – חקר ביצועים ואופטימיזציה. מדובר בהרבה מרכיבים שמשפיעים על חלוקת התקציב בין המשרדים ועל מיליארדי שקלים. אני מתחיל להרגיש חשוב).
עם השלמת בניית התקציב, יפורסמו לציבור כלל הפרויקטים שאושרו לביצוע, לרבות יעדי הביצוע, לוחות הזמנים ומדדי הצלחה עיקריים. פרסום זה ייעשה בצורה נגישה ושקופה, ויאפשר מעקב אחר התקדמות הביצוע והשוואה בין התכנון לבין המציאות. בנוסף, יפורסם דוח התקדמות רבעוני שיציג את מצב הביצוע בפועל ויאפשר זיהוי מוקדם של פערים.
רזרבה תקציבית מחליפה את חוק ההסדרים
הרזרבה התקציבית מהווה מנגנון מרכזי לניהול אי־ודאות ומחליפה את השימוש בחוק ההסדרים. תפקידה לגשר על פערים הנובעים מצרכים בלתי צפויים או מהתייקרויות אובייקטיביות שלא ניתן היה להעריכן מראש. במקרים של השפעות רוחביות, חלוקת הרזרבה מתבצעת באמצעות תהליך תלת־רשותי משותף, שבו הרשות המבצעת מציגה את הפערים, הרשות המבקרת מאמתת את אמינותם, והרשות הציבורית משקפת את סדרי העדיפויות במצב החדש. ביטול חוק ההסדרים מבטל את מרכזיות הפוליטיקה בתהליך התקצוב, ומחליף אותה במבנה המבוסס על שיתוף פעולה בין הרשויות, מקצוענות וביטוי שיטתי לרצון הציבור.
בסיום כל שנת תקציב מתקיים תהליך הפקת לקחים תלת־רשותי, הבוחן את איכות התכנון, את התאמת התקציב לצרכים בפועל ואת מידת העמידה ביעדים. במסגרת זו נאסף גם משוב ציבורי על הפערים בין התכנון לבין הביצוע בפועל. תהליך זה מתקיים ברציפות לאורך מספר שנים, במטרה לשפר באופן שיטתי את שיטת התקצוב ולהתקרב להקצאה מיטבית של המשאבים.
פסוקו של ליפא: "אני לא להכין תקציב, אם נגמר כסף אני ללכת לאדון יוסף ולבקש שיעזור קצת. אדון יוסף תמיד מסכים ואם הוא לחשוב קצת אני לעשות לו פרצוף מסכן ואדון יוסף מסכים. אם אדון יוסף עושה תקציב לכל המדינה, אז לא להיות קשה עושה קצת עזרה לליפא. בלי ליפא גם אין תקציב למדינה."